כשהוא פתח את הקופסה – הוא שתק.
החזיק את התליון רגע ביד, הסתכל, הפך לצד השני…
ואז הסתכל עליי.
“סבתא… זה בשבילי?”
חייכתי. רק הנהנתי. לא אמרתי מילה – והוא פשוט חיבק אותי בלי להגיד מילה.
אבל הרגשתי את זה באוויר. משהו שם עבר בינינו – בלי לדבר.
מאז, הוא פשוט עונד את זה.
לא כל הזמן. לפעמים כן, לפעמים לא.
אבל כשאנחנו נפגשים אני רואה אותו עונד את השרשרת על הצוואר וזה מספיק לי.
